אתם לא תודו בזה. לא בפני בן/בת זוגכם ( אכתוב בלשון זכר, אבל כוונתי היא גם לבת זוגכם ), וגם לא בפני עצמכם.
הנושא מביך. התלבטתי אם בכלל לכתוב מאמר, שזו כותרתו. המאמר נכתב על ידי עו"ד אורי גנור – מומחה להסכמי ממון.
אבל מניסיוני, כעורך דין שעשה מאות הסכמי ממון, אני לא יכול שלא לכתוב על זה. אני רוצה, ברשותכם, לשתף אתכם בתחושות שיש לי. אני מתנצל מראש בפני כל מי שייפגע מקריאת המאמר.
ראשית, הבהרה. המאמר הזה מתייחס לקבוצה קטנה מאוד של זוגות. לגבי רוב הזוגות, המאמר הזה איננו רלבנטי, והם מוזמנים לדלג עליו.
אביא לכם סיפור של זוג, שהגיע אלי לצורך הכנת הסכם ממון.
התקשרה אלי נעמה ( שם בדוי ). היא התעניינה לגבי עריכת הסכם ממון באמצעותי. היא הבינה מהאינטרנט שאני עורך דין הסכם ממון מומחה, וביקשה לברר אתי מספר נושאים, בטרם תחליט אם תבחר בי שאערוך עבורם הסכם ממון.
נעמה היא בת 30, רו"ח שכירה באחד המשרדים המובילים בעולם, רווקה, יפהפייה. היא יוצאת כחצי שנה עם בחור העונה לשם בועז ( שם בדוי ), גרוש, איש מחשבים, בן 47, נאה מאוד ומטופח, אך נאיבי ומאוהב עד עמקי נשמתו בנעמה.
לבועז יש 5 דירות, במרכז הארץ, שקיבל אותן ממשפחתו, בנסיבות טראגיות וכן חסכונות פנסיוניים שונים בצורת קרנות השתלמות וקופות גמל. לנעמה יש חובות בסך של כ 200,000 ₪.
השיחה עם נעמה נסובה על ענייני הרכוש, באופן שהסכם ממון שתערוך עם בועז, יאזן את הפער שיש ביניהם.
עמדתה של נעמה בשיחה הייתה לערך כך:
"מאחר ואני הולכת להיות אשתו של בועז, אני מעוניינת לקבוע בהסכם הממון, שהיה וניפרד חלילה, לא אצא בידיים ריקות מהקשר עם בועז. תייעץ לי כמומחה להסכמי ממון, איך לעשות את זה." ושוחחנו ממושכות.
בפגישה במשרד שלי, הנושא הועלה. הצגתי את ההיבטים השונים של פערי הרכוש ביניהם, מזווית הראייה של חיי הנישואין והשיתוף שהם הולכים להקים. הבהרתי, שמה שיש לבועז, שייך לכאורה לו, גם אם יתחתנו. העליתי אפשרות של הפיכת רכושו האישי של בועז למשותף, אך זאת תחת נוסחת מדרג כלשהי, על פני עשרות שנות נישואין, ועוד כל מיני רעיונות.
בשלב כלשהו, נעמה התרגזה. היא צרחה על בועז ( ועלי ), ודרשה לערך כך:
אני רוצה שיהיה כתוב בהסכם הממון, שאם נפרד בעוד 3 שנים, 50% מהדירות שלך יהיו שלי וכן 50% מהחסכונות הפנסיוניים. אני חייבת לצאת מהקשר אתך, אם נפרד, עם מחצית מהרכוש שלך. ולא רק זאת, כדי למנוע מצב שאתה בועז, תמכור את הדירות, ותבריח את הכסף לחו"ל, אני רוצה שייקבע בהסכם, שאסור לך למכור אותן, ללא הסכמתי בכתב. ולא רק זאת, אלא שמיד בסמוך לחתימה על הסכם הממון, תירשם הערת אזהרה בטאבו, על הדירות שלך, לגבי 50% שיהיו שלי בעוד 3 שנים.". "חוץ מזה אני צריכה לשמור על רמת החיים שלי גם בזקנתי ולכן אני דורשת שחצי מהחסכונות הפנסיוניים של בועז – קופות גמל וקרנות השתלמות יועברו אלי".
המדהים היה, שבועז לא ממש התנגד. כשאמרתי להם שאני מבקש מהם לצאת ממשרדי, ושאינני עושה הסכמי ממון כאלה- דווקא הוא התעצבן. הוא כעס, למה אני לא מוצא פתרון. הוא לא הבין. היה "עיוור". אבל האמת? עשיתי ניסיונות, אך הם לא עלו יפה, בגלל עמדתה הנוקשה כמו ברזל של נעמה.
לא עשיתי להם הסכם ממון, וביקשתי שיצאו מהמשרד.
נעמה לא אהבה את בועז. אין לי ספק בזה. נעמה, חד משמעי, ניסתה להתעשר, על חשבונו של בועז. היא תחיה אתו 3 שנים, תחזיק מעמד, ואז תיפרד ממנו, אבל עם משהו כמו 8 מיליון שקל. לא רע.
אגב, למיטב הבנתי וידיעתי, הסכם ממון כזה, לא היה מקבל אישור בית משפט.